והוא פשט את זרועותיו לרווחה

שלושה שבועות עברו מאז סיימתי לקרוא את נוטות החסד. וזה עדיין מפעפע.

סיימתי לקרוא את נוטות החסד. לילה טוב.

אני צריך ספה טובה עם שלושה מושבים? אולי למישהו יש רעיון? טוב, נמצאה ספה.

ביום חמישי היתה ישיבת צוות בעבודה. פיליפ, מנהל היחידה והאדם שאלמלא הוא הבלוג הזה קרוב לוודאי שלא היה קיים, שאל כל אחד מה הוא מאחל לשנה החדשה. אני אמרתי שהייתי רוצה שהשנה החדשה תמשיך בעקבות השנה שנגמרה. זה הכל. זה באמת ככה, השנה האחרונה היתה טובה מאוד, למדתי ועבדתי וקראתי והקשבתי למוזיקה טובה וצילמתי ובישלתי ובכלל, היה כיף. הלכתי לשתות בירה עם חבר לא מזמן, הוא אמר שאני נהנתן, הדוניסט, ואני אמרתי לו שאני פשוט משתדל לקחת את החיים בפרופורציה, לומר תודה על מה שיש. אני חושב שבסופו של דבר…

יש דברים שאפשר להסביר באלף ואחד מילים. לתאר אותם מנקודה כזו, להסביר אותם מנקודה אחרת. אני חושב שמרוב שיש לנו בחירה לגבי האופן שבו אנחנו יכולים לספר את עצמנו אז ככה אנחנו גם יכולים ללכת לאיבוד. זו מין אקסיומה שכזו, ברירת מחדל, ככל שיש לך יותר מילים אז ככה אתה גם יותר מבולבל. אבל אמת צריכה להיות פשוטה וקולעת, מנוסחת במילים ספורות, במשפט קצר. כי אמת שחורגת מהפשטות היא כבר לא אמת. היא סתם המצאה. סתם רעיון שהיינו רוצים להחשיב כאמיתי. סתם גחמה שהיינו רוצים שתתגשם. פגשתי היום מישהי שלמדה…

אני קורא את 'על האידיאולוגיה' של לואי אלתוסר כבר כמעט חודש (לא כולל מילואים) ועוד לא סיימתי אותו. וזה לא שמדובר ב'בביקורת התבונה המעשית' של קאנט או ב'הוויה וזמן' של היידיגר. כולה 80 עמודים על אידיאולוגיה. כולה 80 עמודים של פרופוגנדה מרקסיסטית. כולה 80 של עמודים של דטרמיניזם, פטרנליזם ומזוכיזם צרוף. אבל התחלתי ולכן אסיים.