יום השואה
אנחנו מתרוממים ברגע שהצפירה התחילה, שרירי השוקיים נמתחים לשתי דקות, כממלאים את התפקיד לשמו נוצרו, כאילו היו מוכנים לה מאז ומתמיד. תמר ובת-שבע נעמדות מול צג המחשב, אני זז קצת ונעמד מול החלון. סניקרס שחורות, מכנס שלושת רבעי, תחתונים מכותנה סרוקה, חולצה כחולה מכופתרת, צמידים על יד ימין וקרסול ימין, פירסינג באוזן וחמישה קעקועים, ופתאום הצפירה נשמעת בתלת מימד – הצפירה החזקה והרמה של יד-אליהו, הצפירה החלודה והבוכיה של בית הספר הסמוך, והצפירה העדינה והחלושה שיוצאת מתוך הרמקולים של המחשב, מתוך הרדיו שתמר התחברה אליו באינטרנט במיוחד בשביל זה, שלא…