מאיפה באות המילים
מאיפה באות המילים
מהרצון
מהעצבות
מהתוגה
ואולי משלושתם ביחד
התוגה רוצה להשתחרר מהעצבות
או שלהפך
הרצון שלי לגעת בה מרחוק
לשלוח יד כמו נחש מתפתל
ללטף
לחבק
להגיד לה
הנה אני פה
בשבילך
תירגעי
זה בסדר
הייתה פעם
שהיא נצמדה אלי חזק
חיבקה אותי בשירותים של בית חולים
אמרה לי
אל תעזוב אותי
תבטיח שלא תעזוב אותי
הסכמתי בשתיקה
והמשכתי לחבק
העצבות הזו
לפעמים היא מכישה כמו נחש
שולחת שיניים ארסיות
משתקות
מנוונות אותי לכל היום
יום יפה
עכשיו
בחוץ
מעט אנשים הולכים בעמק רפאים
מסעדות כמעט ריקות
אוטובוסים לא צופרים
ואני בבית
עם תריסים מוגפים
כותב חצי שירה
חצי זיכרון
איך פעם פרצתי בבכי
כל כך חזק
כל כך שוטף
התייפחתי מעצבות
בכניסה לבית החולים
התוגה שאופפת
תופעת הלוואי של העצבות
שהשאירה נשל מאחוריה
היא מקיפה מכל הכיוונים
ניסיתי לפוצץ
עם חוד של סיכה
אבל
מאומה
לא התרחש
רק הגביר את השאון
פתאום נזכרתי
איך באתי לבקר
והיא לא הכירה
לא זיהתה
לא אמרה לי
מותק
טוב שבאת
אלא
שכבה על המיטה
חצי מעורערת
חצי מהורהרת
התיישבתי על קצה המיטה
והיא הסתובבה
שמה את ראשה על ירכי
ונרדמה
שרתי לה שיר ערש
מילים שהמצאתי על המקום
מילים שמחות
איך אנחנו פוסעים ברחוב
וזה עושה לנו מאוד טוב
מעלינו עננים
ואותם אנחנו לא מרגישים
מאחורינו טור נמלים
על הגב מעמיסות אבקנים
איך השמש לנו צוחקת
ואת כל כך יפה ומחייכת
ובכיתי כמו ילדה קטנה.
זה בעיקר מרגיש חושני
הוא עדיין שם דרך אגב
ואיך מרגיש סדרן הדשא?
הכוונה שלי הייתה שהיסטוריה נעשית כל הזמן
אחר כך בא ההיסטוריון ונותן לה פרשנות
גם מילים אלו הן כבר היסטוריה
כך גם יחסו של אמן לאמנות
האמנות מתרחשת כל הזמן
אין זמן לעשות אמנות
זה דבר שקורה
אבל כמו כן גם טענתך נכונה
כי בעצם האמנות היא הפרשנות
של הדבר
של אקט מסויים
גם היא מילה אחריי הכל
הגדרה
ומבחינת כישלון
הוא גם עיניין של פרשנות
וכמו ההיסטוריה
או האמנות
אין לו שום קשר למציאות
לא שאני מאמינה במציאות
אבל רוב העולם
מקדש אותה
לכן הבעיה טמונה בעצם בתפיסת המציאות
המשתנה
והנתונה לפרשנות גם
ופוקו אכן חושני
עיין בתולדות המיניות
כרך ראשון
כשהוא מדבר על פיקצית השיחרור המיני
ושבעצם זה היה הסירוס הגדול ביותר של תולדות המיניות
מה יותר חושני
מלא לנסות להיות חופשי
ואולי נגיע אליך
למה אתה כל כך אלמוני
היית מגדיר עצמך אדם חופשי?