בחנויות כבר לא מוכרים גראס, רק חשיש. פעם, כשהיינו ילדים, היה רק גראס. היינו יושבים בחדר, על המיטה, על הרצפה. על הכורסא שבפינה תמיד היה תור לא-מודע אבל יחד עם זאת ברור מאליו – יאיר הלך לשירותים ויניב היה תופס לו המקום, יניב הולך לשכב על המיטה ודני היה משתרע עליה. אני תמיד ישבתי על הרצפה, בפינה, נהנה להסתכל עליהם. פעם אפילו מישהי צילמה אותנו. התמונה הזו נמצאת אצלי איפשהו במגירות. יחד עם שאר התמונות. מעלות אבק. כשהקיץ היה מגיע היינו עולים לגג. יאיר השיג לי מזרון עם קפיצים, אני…
אנחנו מתרוממים ברגע שהצפירה התחילה, שרירי השוקיים נמתחים לשתי דקות, כממלאים את התפקיד לשמו נוצרו, כאילו היו מוכנים לה מאז ומתמיד. תמר ובת-שבע נעמדות מול צג המחשב, אני זז קצת ונעמד מול החלון. סניקרס שחורות, מכנס שלושת רבעי, תחתונים מכותנה סרוקה, חולצה כחולה מכופתרת, צמידים על יד ימין וקרסול ימין, פירסינג באוזן וחמישה קעקועים, ופתאום הצפירה נשמעת בתלת מימד – הצפירה החזקה והרמה של יד-אליהו, הצפירה החלודה והבוכיה של בית הספר הסמוך, והצפירה העדינה והחלושה שיוצאת מתוך הרמקולים של המחשב, מתוך הרדיו שתמר התחברה אליו באינטרנט במיוחד בשביל זה, שלא…
זה היה יום מאוד מוצלח שהתחיל כבר אתמול בערב. הלכתי ליובל ודיברתי קצת עם נגה על התזה, ואחר כך באו שני הליצנים, ואכלנו יפה ושתינו יפה ועשינו איזה ג’וינט כזה נחמד לקינוח, וקראנו קוהלת בקול רם ובכלל, היה מאוד כיף. והיום בבוקר התחלתי לכתוב את ההצעה לתזה, וזה יוצא יפה מאוד ומעניין מאוד ובכלל, כיף לקרוא את כל המאמרים האלו. אוכל שהכנתי יצא מוצלח מאוד, ואחר כך רכבתי עם נינג’ה עד לקרית עתידים והתאמנו במכשירים בספורטק, ועוד מעט יש שידור של יובה-אינטר בחמש פלוס ובמקביל ישדרו ביורוספורט את אליפות העולם…
אנגליה. שבוע באנגליה. בלי צלצולים של טלפונים ניידים ברחובות, בחנויות ובתחבורה הציבורית. אפשר ללכת באוקספורד סטריט, בתוך המסה העצומה הזו של האנשים, ובאופן מפתיע, להרגיש את השקט. יומיים לאחר מכן, אני נוסע בקו 9, בדרך לעבודה. איבדתי את נגן ה-MP3 שלי ובלית ברירה אני נכנע לשיחות הניידות שתוקפות אותי מכל הכיוונים – אמרתי לו שאני לא רוצה ככה יותר ולא מוכנה לקבל יחס כזה, מה, מה את אומרת, כן, אני רוצה לקבוע תור לד”ר רוסו, לא, שתיים זה מוקדם מדי, אני עוד בעבודה, אז הוא קם מהמיטה והתלבש, ואני כאילו,…
אתמול ישבנו עם מייק בפאב בסנדרלנד. קירות מעץ, טלוויזיה שמקרינה חדשות כדורגל וכסאות גבוהים. מייק אמר שהוא אנטי-ציוני, שהוא מתנגד לכיבוש הישראלי בשטחים. חשבתי לעצמי איך קרה שציונות הפכה למילה נרדפת לכיבוש, כאילו שהכיבוש, זה הדבר היחידי שמייצג אותה. שעתיים לאחר מכן, כבר ישבנו במקום אחר, מחכים להמבורגר. סיפרתי למייק שישראל היא המדינה היחידה שבה הדת מגדירה את הלאום, שעל תעודת הזהות שלי, בשדה הלאום, לא כתוב ישראלי אלא יהודי. אחר כך המשכתי ואמרתי לו שכשואלים אותי מה אני מבין השניים, אני אומר שאני ישראלי, שהיהדות מרכיבה חלק מהזהות הלאומית…
אחרי המקלחת אני שואל אותה מה ללבוש, את החולצה האפורה או זו הכחולה. מול המראה, עונדת עגילים, היא אומרת, שים את האפורה וקח את האפודה השחורה, זו שקנינו לך שנה שעברה. אני מעביר את המגבת על הגוף, זורק אותה על המיטה, תחתונים, גופיה שנצמדת לעור הרטוב, מכנסיים, גרביים שנתקעים בעקב ומצריכים משיכה, זרועות שנכנסות לשרוולים. היא מסתובבת מהמראה, מתקרבת, מכפתרת את החולצה ומיישרת אותה על כתפי. אני מחייך ומשתחל לאפודה. אודם על שפתיים לחות. סומק על לחיים חיוורות. על מה אתה מסתכל, אני שואלת, דרך המראה אני רואה אותו יושב…
לומר לה מילים יפות באמצע הלילה עיניים גדולות ריסים מתפתלים פיתחון לב אני מתכוון לכל מילה. אני סגור כבר הרבה זמן פעם זה היה אחרת אבל עכשיו זה סגור. כשאני רואה אותה אני עדיין סגור רק בלילה כשמכבים את האורות והחום מתפשט אני מסוגל לומר את כל מה שאני יכול לומר לה שאני אוהב אותה אבל לא כמו גבר לאישה אלא יותר טוב מזה כמו בן אדם לבת אדם אני יכול לצלול פנימה ולהסתכל מלמעלה בטן צוואר ושדיים ולשניה הזו ממש זה שלי ובשניה הזו ממש הכל פתוח. אני מפחד…
"…כי אלוהים סיפר בספר איך ברא את הארץ, איך עשה אותה וראה אותה כי טובה היא, ואחר כך עשה את האדם. את הארץ עשה תחילה, והושיב בה יצורים אילמים, ואחר ברא את האדם להיות לו משגיח על הארץ ולהיות ריבון על הארץ ועל בעלי החיים, שעליה בשמו, ולא כדי לקנות לעצמו ולצאצאיו חזקה מקודשת בצמיתות, דור אחר דור, על מלבניה וריבועיה של הארץ, אלא כדי לקיים את הארץ בשותפותה ובשלמותה באלמוניות הקיבוצית של האחווה, ולא ביקשה לו אלוהים בשכרו אלא רחמים וענווה וסובלנות ועמידה בסבל ואת זיעת אפיו בלחם." …
בסופו של דבר אנחנו מתמקמים ליד מחסום ארז. זה כמו המיקום הכי טוב שהקופאית בסינמה סיטי יכולה לתת לך, דבירי אומר כשהוא יורד מהרכב, לא קרוב מדי למסך ולא רחוק ממנו, זה הכסא האמצעי בשורה האמצעית, הכי טוב שיכול להיות. ליאוניד מוריד את התיקים מהרכב, זורק אותם בפינה ומתחיל לפרוס את התק"ש, להרים אנטנות, למתוח רשתות הסוואה, לפתוח מכשירי קשר ולחבר מצפינים. אני עושה סיבוב במוצב, נושם אוויר, והולך לעזור לליאוניד. בלילה אנחנו מתעוררים בבהלה, אני רואה את ליאוניד מזדקף מתוך השק"ש, אנחנו שומעים את רעש שיגור הפצמ"ר שתמיד מלווה…
מבעד לחלונות הרכב אפשר לראות שדות מוריקים ונוצצים מטל. דבירי ישן במושב האחורי, ראשו מונח על תרמיל גדול ואדום. עיניים עצומות. זיו שואל איך היה באפריקה, ואני לא יודע איך לענות. אני מספר על השבועיים לאחר תום העונה הגשומה, על הגבעות הירוקות, ירוק כזה שלא ראיתי אף פעם, חזק, בוהק, אני מספר לו על האגם הכחול, איך התרחצתי בו וצללתי לתוכו כשלפתע גשם התחיל לרדת, אני מספר לו על הבירה ששתיתי עם ג'ורג', איך הוא בלע בצימאון כל תיאור על ירושלים, כאילו לא מסוגל להגיע לרוויה. הלילה קר. אני קובר…