כמה מחשבות מהירות בעקבות הפוסט האחרון - 1. את 'נוטות החסד' התחלתי לקרוא מיד אחרי 'אישה בורחת מבשורה' של גרוסמן. 'נוטות החסד' הוא ליגה אחת מעל ואין פה חוכמות. אולי לא הוגן יהיה להשוות בין שניהם, אבל דווקא משום שהם נקראו אחד אחרי השני ההשוואה הזו מתבקשת. 2. 'אישה בורחת' לא נתן לי אתגר מעבר לעלילה. אורה בורחת מעצמה, אברם בורח מעצמו, היא מספרת לו על הילדים ועל המשפחה, הוא נזכר בשבי ופה זה נגמר. אז נכון, זה לא כזה מופשט אבל פה זה בעצם נגמר. הספר לא נתן לי…
סיימתי לקרוא את נוטות החסד. לילה טוב.
אני קורא את 'על האידיאולוגיה' של לואי אלתוסר כבר כמעט חודש (לא כולל מילואים) ועוד לא סיימתי אותו. וזה לא שמדובר ב'בביקורת התבונה המעשית' של קאנט או ב'הוויה וזמן' של היידיגר. כולה 80 עמודים על אידיאולוגיה. כולה 80 עמודים של פרופוגנדה מרקסיסטית. כולה 80 של עמודים של דטרמיניזם, פטרנליזם ומזוכיזם צרוף. אבל התחלתי ולכן אסיים.
חברי היקר רון אוהב להעמיד את הדברים על דיוקם ובכלל גם אותי. אור לכך ובהתאם לזאת הוא שלח לי שתי הערות חשובות ונכונות שמתייחסות לפוסט הקודם. אני מרגיש שחשוב יהיה להתייחס להן משום שהתייחסות זו תוביל להעמקת הנקודות שכתבתי. שבוע הספר. בפוסט הקודם אמרתי: "למה לא להקים ירידים מאורגנים בכרמיאל, עכו, טבריה, נתיבות ואופקים אלא להסתפק בתל אביב, כפר סבא, נתניה, הרצליה וראשון לציון?" אז הנה, רון שלח לי את הקישור הזה שמציג את רשימת היישובים הנוספים בהם מתקיים שבוע הספר. אומנם כרמיאל, עכו, טבריה ואופקים לא מופיעות בה (נתיבות…
אולמרט. איך אפשר לקחת כסף במעטפות ולחשוב שלעולם לא תתפס? לתת לאחרים לגהץ את האשראי שלהם על חשבונך ולחשוב שזה בסדר? מעבר לטמטום שבדבר יש בזה משהו מאוד מרגיז כי המשמעות של המעשים הללו ברורה – זה להניח שהציבור מטומטם ולא שווה יושר מינימלי. אותי זה מעליב. כשבבית ראש הממשלה יושב אדם עם עיניים זחוחות שנותן לחבר שלו להחביא עבורו דולרים בכספת – אותי זה מעליב כי חושבים שאני מטומטם. כשביום שבו עולה החשד שאורי מסר החביא בשביל ראש הממשלה דולרים בכספת פתאום נשמעות ידיעות על משא ומתן עם סוריה…