בחוף הבונים נושבת בערב רוח חזקה. הרוח המלטפת של הים מתחלפת ברוח צפונית מהירת חימה שמבקשת למוטט את כל מה שנבנה בבוקר בזיעת אפיים – הציליה מאיימת להתנתק מארבע מוטות פלדה שקבורים עמוק בדיונה, האוהלים שיריעותיהם מתנפנפים בזעם, הסנדלים שמונחים ליד ארגזי האוכל ולאט ולאט נקברים תחת ערימת חול.
בספסל על הירקון אני אומר לה מה שאני חושב. אני מגמגם בהתחלה, בוחר את המילים הנכונות כדי שאשמע רב-פנים, כדי שתוכל לפרש אותי באלף אחד דרכים, כדי שלא אהיה תחום להגדרה ראשונית שלא אהיה מסוגל לשנות את משמעותה מאוחר יותר.
היא: מה המאכל האהוב עליך? שניה של שקט. אני: (חושב על השרימפסים ברוטב קארי שאכלתי ביומולדת, על הסושי עם אבוקדו שאכלתי עם דני, על הפיצה והגלידה שנמצאים מתחת לבית, על השניצלים שאני מכין ביום שבת, על הנזיד של סבתא, על הסנדביצ'ים של אבא, על החומוס של סעיד ועל הקממבר שטחנתי בפריז) לא יודע מה להגיד לך, אני אוכל הכול. מה שלך? היא: ביצה קשה.
אנחנו חוזרים מהירקון ונעמדים ליד הרכב. נפרדים לשלום. אני אוחז בידה ומנשק אותה על הלחי, מקרוב אני יכול לראות את ריסי העיניים. לאחר מכן אני נעמד, לא משחרר את כף היד שלה, נושך את השפה. אני מסתכל עליה ואומר, שמעי, אני לא בנוי לדברים האלו, והיא עונה, מספיק להגיד את זה, ואני שואל, תגידי, זה בסדר אם אנשק אותך?
לא להתגרש. לצלם יותר. לא להתעצל ולקחת את המצלמה מתי שרק אפשר. אף פעם אי אפשר לדעת איפה תתפוס אותי התמונה הבאה. לרכב על אופניים שלוש פעמים בשבוע. זו הפעולה היחידה שאיתה אני יכול לנקות הראש. להיות מאושר.
וקמתי אתמול בבוקר והרגשתי שאני אוהב את כולם. וזו הייתה הרגשה נעימה כזו, שמתפשטת מאמצע הבטן ומגיעה עד לקצות האצבעות. ואחרי הרבה זמן שלא מרגישים את האהבה הזו, פתאום אפשר להעריך עד כמה היא חשובה, עד כמה הנוכחות שלה, או העדרה, משפיעה על הצורה שבה אנחנו חיים, מתייחסים לחיים, מגיבים אליהם ונוגעים בהם עם האצבעות.
וכרמיאל זו פריפריה ואין שום דבר שאפשר לעשות בנוגע לזה. ולא משנה כמה חנויות של נייקי, מקדונלדס, סופר-פארם, צומת ספרים, פול אנד בר, אופיס דיפו, ארומה, רנואר, קסטרו, גולף, ביתלי, משביר, פוקס, פומה, קפה קפה ואדידס יפתחו שם, וזו עדיין פריפריה.
קניתי אתמול ספידומטר לאופניים, כזה שיודע לחשב את מהירות, זמן ומרחק הנסיעה כדי שסופסוף אוכל לדעת כמה ואם בכלל אני משתפר ברכיבות שלי. קיצר, הלכתי לחנות אופניים וקניתי אחד. באתי הביתה, הרכבתי את העסק ומסתבר שיש שם חלק שבור.
